|
| דף הבית | תחומי עיסוק | קליניקה בפתח תקווה | טיפול דינאמי | דימוי עצמי | ספרים |
 על התפתחות הטיפול הדינאמי הטיפול הדינאמי (קרוי בדרך כלל גם טיפול פסיכואנליטי) ראשיתו בפרויד, אבי הפסיכואנליזה. בהיותו איש צעיר, היה פרויד מאזין (וגם מבקר) את הטיפול של ברויר, שהיה אז רופא מבוסס, במי שזכתה לשם הבדוי אנה או. בטיפול זה שארך כשנתיים, בין השנים 1880-1882, קרו תופעות שונות ומשונות, חסרות הסבר כביכול. אנה או החלה לפתח סימפטומים גופניים שונים, ללא שום הסבר רפואי. פתאום התחרשה, ברגעים אחרים הופיע שיתוק של הגפיים הימניות. פרויד וברויר החלו לפתח קו חשיבה פסיכולוגי כדי להסביר תופעות אלו. אלא שבעוד ברויר החליט שלא להמשיך ולפתח כיוון פסיכולוגי זה, פרויד בחר להעמיק בחשיבה הפסיכולוגית להסבר תופעות פיזיות ואחר כך להסברים פסיכולוגים רבים. פרויד היה פורץ דרך. הוא הביא רעיונות מהפכניים לזמנו, ואפשר להבין סימפטומים שונים, שעד זמנו היו לא מובנים או לפחות הרבה פחות מובנים. במיוחד עסק בנשים הסובלות מסמפטומים היסטריים, אשר כללו סמפטומים גופניים כמו במקרה של אנה או ובתופעות טורדניות-כפייתיות. הדגש של פרויד היה על האימפולסים והיצרים שלנו, המודחקים על מנת שאלו לא יופיעו, בהיותם לא מהוגנים. טיפולים נסבו סביב יצרי המין והתוקפנות החבויים והמופנים כלפי דמויות הוריות. מטרת הטיפול הייתה חשיפת היצרים המודחקים הללו, קבלתם ופניה לחשיבה בוגרת יותר. בצורה זו, כך האמין, סימפטומים היסטריים או טורדניים-כפייתיים יכולים להיעלם. נדמה לי כי למרות הערכה הגדולה לפרויד על התובנות פורצות הדרך שהעניק, אין גישה זו שולטת בזרם הפסיכואנליטי העכשווי. מאז ימי פרויד נעשו שינויים רבים בדרך שמבינים טיפול דינאמי ואת נפש האדם. כיום ישנם הרבה זרמים טיפוליים. אציג שני זרמים כאלו, אשר משפיעים מאוד כיום ואשר משפיעים על עבודתי כמטפל. פסיכולוגית העצמי נוצרה באמריקה של שנות ה-60 וה-70 על ידי היינץ קוהוט. גישה זו ממשיכה להתפתח הן בארץ והן בעולם. הגישה שמה דגש על מספר מאפיינים ייחודיים. ראשית, האמפטיה כדרך להבנה וכדרך התייחסות בזמן הטיפול הועלתה לדרגה עליונה. אמפטיה, שאינה חיבה או אהדה דווקא, היא היכולת להבין את האחר מנקודת מבטו. בגישה זו יש ניסיון לדבוק ביכולת להתייחס לדברים מנקודת מבטו של המטופל, ולא מתוך הבנה של מניעים שאינם מודעים למטופל. בנוסף, לפי גישה זו הצורך של כל אדם, ולכן גם של כל מטופל, היא בדמות המותאמת לצרכים הייחודיים שלו. צרכים אלו לובשים בעיקר שתי צורות: הצורך באדם אשר ישקף את החוויות שלנו ויראה את הייחודיות שבנו והצורך בדמות חזקה אשר תיתן לנו את האפשרות להתפתח לצידה. אלו צרכים המאפיינים את כולנו, והרבה פעמים תחושות קשות עולות כאשר צרכים אלו אינם מסופקים ובמקומם יש דמויות משמעותיות המגיבות בצורות שאינן תואמות את צרכי התינוק והילד המתפתח. התוצאה היא גדילה עם חוויה של חסר פנימי. גישה אחרת היא של יחסי האובייקט. גישה זו שמה דגש על הדמויות הראשוניות בחיינו, על הדרכים בהם הפנמנו אותן וכיצד הן משפיעות עלינו. כך, אנחנו הרבה פעמים מגיבים כלפי בני הזוג שלנו ממקום שהוא מופנם אצלינו ביחס לדמויות המשמעותיות הראשוניות. אם גדלנו בחוויה של ריחוק מצד אחד ההורים, חוויה זו תמשיך ללוות אותנו וזו עשויה ללבוש צורות שונות בהתנהלותנו כמבוגרים בסיטואציות בינאישיות באופן כללי ועם בני זוג פוטנציאלים בפרט. למשל, אנחנו יכולים להימשך לבני זוג מרוחקים או המשמרים חווית ריחוק בינאישי בקשר עימנו. במצב כזה מצד אחד אנו עשויים לא לחוש נוח בקשר, "מורעבים" או מוחלשים, אך מצד שני זה המקום הידוע, ובאופן פרדוקסאלי הבטוח שלנו. תצורות רבות וייחודיות יש לכל אדם ליצור ולשמר קשרים המקבעים דפוסים ותחושות מוכרות. בטיפול ניתן לבדוק כיצד חוויותינו מהקשרים הראשוניים משפיעים על התנהלותנו בעולם ועל טיב היחסים הבינאישיים שלנו. מעבר לכך, וכנראה עוד יותר חשוב, הקשר הטיפולי עצמו מאפשר התמודדות בינאישית טובה יותר, ובכך מאפשר התמודדות טובה יותר גם בקשרים מחוץ לטיפול.
|
